השבוע האחרון בחייו של ישוע התרחש כולו בירושלים ובכך הפך אותה לעיר הקדושה בעולם עבור הנוצרים. בתוך שבוע אחד בלבד, אירעו דרמות סוערות וקשות שכוננו ועיצבו את התיאולוגיה הנוצרית לעד. לימור צדוק, שליחת מסע אחר אונליין, חוותה וצילמה שלושה טקסים מרכזיים המשחזרים רגעים משמעותיים מפרק חייו האחרון של ישוע

In the shimmering Lake Kivu in western Rwanda, amidst cracked wooden boats, fishermen whistle while they work. They are known as the "whistling fishermen" and their tradition of singing and whistling to a rhythmic beat synchronized with their rowing movements has been passed down for thousands of years. With the strength of their mountainous arms, they plunge their wooden paddles into the water, splashing them upwards.

באגם מתעתע למראה, בתוך סירות עץ סדוקות, שורקים תוך כדי שירה, מזה אלפי שנים, "הדייגים השורקים" של אגם קיוו במערב רואנדה. הם שרים ושורקים במקצב קבוע המותאם לתנועות החתירה. דוקרים את המים עם משוטי העץ ובאבחה של זרועות הרריות משרירים, משפריצים אותם כלפי מעלה. הם חותרים אל השקיעה, נותרים באגם לאורך הלילה ומקפלים רשתות ודגה בעת הזריחה. לימור צדוק שטה עימם

לימור צדוק במסע בעקבות הרכבים המצועצעים של קובה, שגרמו לה להתגעגע לנעוריה ולסצנת "גריז" לוהטת בתפאורה קובנית. מכוניות יפות אלה מקרטעות על הכבישים ומזמן הפכו לקולאז' עתיק שבו השלדה מתוצרת שברולט, הפנסים מתוצרת קאדילק, המושבים תוצרת דודג' והמנוע של פיאט. זן ממונע נדיר העומד בפני סכנת הכחדה שכן חלקי החילוף שלו, פסו מן העולם... הפיק את המסע קפיטן אבי הזאב

ברחובות קובה הסיגר החושני חובר לקצב הסלסה, ללחות הדביקה ולאווירה הלטינית בסמטאות. בהוואנה, נדמה כי רב התושבים יושבים במפתן הבית, כך שהרגליים והסיגר בולטים אל הרחוב. הסיגר שנחשב לסמל סטטוס יוקרתי וגאווה לאומית לא יוצא מפיהם של האוכלוסייה ששמונים ושניים אחוזים ממנה, נמצאים מתחת לקו העוני הבינלאומי העומד על שכר של פחות משני דולר ליום. לימור צדוק עם קפיטן אבי הזאב במסע בעקבות הסיגרים של קובה – מגידול הטבק, דרך

לימור צדוק יצאה לטיול התאווררות בקובה בליוויו של קפיטן אבי הזאב שמכיר כל פינה במדינה הקריבית. המצוקה הכלכלית ניבטת מכל פינה, המכוניות הישנות שמזוהות עם המדינה הקומוניסטית מתחלפות אט-אט בכרכרות והתושבים מחפשים פתרונות יצריתיים כדי לשרוד. מסע בתמונות

לימור צדוק, שליחת מסע אחר לקובה, מדווחת מהמסע: החל מההתלבטות אם לגיטימי בכלל לנסוע בימים אלה, אל המפגש עם האמן אנריקה רוטנברג, עם נכדתו של פידל קסטרו ועם כוהנת דת הסנטריה מאדרינה כרמן. וגם: פלאשבקים מחוף העבדים בבנין, אפריקה. הפיק את המסע - קפיטן אבי הזאב

התגלות האלוהים בדמות אדם נחגגה בסוף השבוע הקודם בטקס האפיפניה שהתקיים הפעם באתר הטבילה "הירדנית" סמוך לכנרת. לידתו של ישוע היתה ההתגלות הפיזית שלו, אך ההתגלות השנייה והחשובה ביותר בנצרות, היתה באותם הרגעים בהם ירד ישוע כנער לטבול במי הירדן. לימור צדוק חוותה את החגיגות עם מצלמתה והצליינים התמסרו למצלמה.

"דרכי העפר בהן העפלנו, צבעו בהדרגה את המדבר הצהוב בלבן. את הדרך המושלגת ההררית, ניסו לפלס באופן סיזיפי, פועלים רבים. הם נאבקו בדרדרות האבנים החוסמות את הדרך השכם וערב. דגלים טיבטים צבעוניים, פיזרו מנטרות בודהיסטיות בעזרת האמונה וכוחה של הרוח. המטאפורה של "גג העולם" הפכה לממשית. נדמה היה שאם רק נזיז את האצבע, נדגדג את אלוהים". לימור צדוק, כתבת מסע אחר אונליין, שבה לאחרונה מהדרכה של טיול צילום ופוטותרפיה בלדאק

באטומי במערב גאורגיה מציעה אטרקציות מיוחדות לילדים, ושכיות החמדה שבה נקשרות לסיפורים מן המיתולוגיה וסיפורים עממיים, מה שהופך את הביקור בבאטומי לספר שבין דפיו ניתן לטייל ולרתק את הילדים. לימור צדוק ביקרה והתרשמה.

בהוטן הנהיגה במשך מאות שנים מדיניות של סגירות כמעט מוחלטת מהעולם החיצון. היא בחרה לשמר עצמה כממלכה הבודהיסטית הטיבטית העצמאית האחרונה בתבל ופחדה מהשפעה זרה. לימור צדוק שדה-חן יצאה והדריכה מסע צילום בבהוטן. מסע שאיפשר להסיר בעדינות את המעטה הבלתי נגיש שלה ולגלות סוג של ללה-לנד אוטופי ייחודי

בעקבות פסטיבל הוודו בבנין במערב אפריקה. בתחילת ינואר, יצאו לימור שדה חן צדוק, כתבת וצלמת ואודי גורן, צלם וידאו, בשליחות מסע אחר אונליין לפסטיבל הוודו בבנין.

ברפובליקת בֶּנִין שבמערב אפריקה מתקיים בכל שנה פסטיבל וודו, שבו נחשי פיתון זוחלים ברחובות, התושבים רוקדים בטקסי טראנס ומתכוננים ליום ההקרבות הגדול, של חיות כמובן. לימור צדוק וצלם הווידאו אודי גורן נסעו לתעד את הטקס המרתק והקשה כאחד לימור צדוק, מסע אחר אונליין. התפרסם ב וואלה 26/01/2023

הנהייה אחר אידאל היופי מתקיימת לכל אורך ההיסטוריה האנושית ובכל תרבויות העולם. כל תרבות מחזיקה בתפיסת יופי משלה שבאה לידי ביטוי באופן שונה. מה שמקובל במקום אחד, עלול להיראות תמוה, חריג או אכזרי במקום אחר. האם היופי הוא המצאה אנושית ? מדוע היופי כל כך חשוב לנו כאנשים ? שאלות אלו העסיקו פילוסופים מאז ומעולם וניתן לפגוש דיון אודותיו כבר בכתבים של אפלטון ואריסטו, ואפילו בתנ"כ. במפגשי עם תרבויות שונות בעולם,

"על גלי ה"הכי בעולם", התנסיתי בחיים של הביוקר כפי שדובאי רצתה שאחווה. אכלתי כאן את הארוחות הכי טעימות ומסעירות בחיי. עברתי מסאז' של הלייף שאנשים מוכנים לשלם עליו כאן 650 ש"ח. שפשפתי את עיני אל מול האי הפרטי של מנהיג דובאי, מוחמד בן ראשיד אל מכתום, עליו הוא מגדל טיגריסים וספארי אישי. הרגשתי שאני על סט של סרט מדע בדיוני כשנסעתי בין המחלפים, מפלסי הכבישים והרכבות בינות לגורדי השחקים. ונסחפתי

לימור שדה חן צדוק הצטרפה (על אופנוע) למסע השאנטי, שהוא מסע רכיבת אופניים בן 180 ק"מ, מבית השאנטי בתל אביב ועד לבית השאנטי במדבר. מסע חשוב למען הרחבת המודעות להצלת ילדי הרחוב במדינת ישראל. כל דמי ההשתפות הגבוהים של הרוכבים במסע הזה, ניתנו כתרומה. ארץ ישראל היפה. התפרסם במסע אחר 11.2022

לרגל פתיחת חגיגות שנת החמישים שלנו, החלטנו לציין את שלושים ואחת שנות חברותנו בטרק משותף בהרי הקווקז הגיאורגי. הקשר שהחל בין ארבעתנו במהלך הצבא, כאשר היינו מדריכות טיולים בבית ספר שדה ברמת הגולן, הפך עם הזמן לחברות של ארבעה זוגות והתפתח ברבות השנים לשבט שלם הכולל 21 נפשות. עם השחרור יצאנו יחד לטיול של "אחרי צבא" לטרק האנפורנה בנפאל. היינו אז צעירות, חסונות וחטובות, וטיפסנו על הרי ההימליה, ללא עזרת הפורטרים, כשאנו נושאות על

הרעיון לצאת לטיול משפחתי תרמילאי באתיופיה, נולד כמתנת שחרור לבתנו הבכורה. רצון לחוויה אפריקאית, דרכה ביקשנו לחוות ולרשום את הביחד שלנו, רגע לפני שמעגל החיים המשפחתי המשותף, נפרם לנתיבי חיים שונים של ילדינו המתבגרים. אתיופיה סיפקה מרחב מגוון ומרתק לחוויה מלכדת ומרתקת במיוחד התפרסם בכתב העת: "טבע הדברים"

במהלך הטיול בדרום אתיופיה זכינו להכיר את הופי, בן לשבט המורסי שעזב את הכפר ועבר לגור ב"עיר". לשמחתנו הוא הזמין אותנו להצטרף אליו לביקור של משפחתו שנותרה בכפר. כפר שכוח-אל ולא מתויר, באזור שמאוכלס בכ-14,000 בני שבט המורסי, הגרים ב-47 כפרים. שבט המורסי נחשב לאחד השבטים הציוריים והמיוחדים ביותר בעמק נהר האומו, קרוב לגבול סודן ואתיופיה.

מתנת בר המצווה של נוה היתה טיול איתנו לפיליפינים. טיול תרמילאי של שלושה שבועות. נוה יצא בעקבות כרישי הלוויתן הענקיים, לחפש את סחרורי הערבול של להקות הסרדינים העצומות באוקיינוס וכמובן - לצלילות מרהיבות. ואנחנו אתו, וגם כדי לחפש בנאיביות שבטים "אותנטיים", כפרים וטרסות אורז. אפילו תכננו מסע הרפתקני בעקבות שבט קאבו גאו הנסתר התפרסם בכתב העת: "מסע אחר"

בבית אבן, בסימטאותיה המפותלות והתלולות של מג'דל שמס, הגדול מבין ארבעת כפרי הדרוזים בצפונה של רמת הגולן והחרמון, חבויים עיניה הכחולות וחיוכה הרחב של פאוזיה ספאדי. בביתה מצאנו עצמנו לנים בני ואני, בסופם של שלושה ימי טיול תרמילאי ברמת הגולן. מטעמים דרוזיים הונחו על שולחן הסלון. שעת דמדומים, התחלפה בחשיכה ובתים נדלקו, אחד אחד, אל אורות ליל שישי משפחתיים על מורדות החרמון. כששנינו חבוקים במשפחת ספאדי ומשוחחים, החלו לעלות סיפורים. הסיפור

מסע של אימא ובן לפני גיוס: "איסלנד לא דומה לשום מדינה אחרת בה טיילנו עד כה. משהו דינמי קורה פה. הנופים מתפסלים, נבנים, מתעצבים ומכלים את עצמם ללא הרף... אי בו נפגשות תופעות טבע עוצמתיות יותר מכל מקום אחר בעולם. קונפליקט מתמשך או אולי יין ויאנג משלים בין שני קצוות. בקצה האחד עובדת היותו אחד האזורים הוולקניים הסוערים ביותר על פני כדור הארץ ומהקצה האחר, היותו מכוסה בקרחונים מהגדולים ביותר

נפאל זכתה בשמונה מתוך עשר הפסגות הגבוהות ביותר בעולם, פסגות השייכות לרכס ההימלאיה, הגבוה ביותר על פני כדור הארץ. פסגותיו מתנשאות כאן לגובה של יותר מ-8000 מטרים. בכתבה זו נלמד איך נוצר הרכס הגבוה, מדוע מגיעים לאזור כל כך הרבה מטפסי הרים (וחלקם לא חוזר), והאם יתכן שנשארו בהימלאיה כל כך הרבה מקומות של טבע פראי לא נגישים?

האמונות הרוחניות והערכים המוסריים של אנשי הת'ארו קשורים קשר הדוק לסביבה הטבעית. הפנתיאון של האלים שלהם מורכב ממספר רב של אלוהויות שחיות ביער ולפני שנהגו ללקט או לצוד, היו מגישים מנחה ומתפללים לאלוהות הטבע המקומית. לאורך השנים, הושפעו בני התארו מההינדואיזם ומאז שנות ה-90, כמה קבוצות תארו במישורי הטראי, המירו את דתן לבודהיזם. התפרסם בכתב העת: "טבע הדברים"

במרחב הנושק לגבול שבין הודו לנפאל, בפרובינציית טראיי, רווחת תרבות המיטיהילה. כאן על פי המסורת, נולדה סיטה, אחת הדמויות המרכזיות ביותר באפוס ההודי הקדום – הראמאינה. סיטה היתה בתו של מושל האזור וגברים רבים ניסו לבקש את ידה. היא היתה מורמת מעם ועל מנת להרשים אותה ואת אביה, היה עליהם לעמוד במשימה בלתי אפשרית - להצליח לירות חץ מתוך קשת עצומה, שנישאה על כרכרה הרתומה לחמש מאות סוסים. האם הצליח נסיך

תחת איפור כבד, חוקים מוקפדים, שתיקה וריחוף באוויר, משמשות ילדות "אלות חיות" בנפאל. ילדות אלה מכונות קומארי - בתולה או צעירה, בסנסקריט. הילדות האלה מולבשות מדי בוקר בבגדים מיוחדים, מצמידים למצחן את הטיקה, העין השלישית, ומושיבים אותן על כס הכבוד במקדשים שונים ברחבי עמק קטמנדו. שם הן מקבלות מדי יום קהל מאמינים הינדים למשך שלוש שעות, שבמהלכן הן מברכות אותם. המאמינים מנשקים את כפות רגליהן הקטנות המונחות על מגש מתכת גדוש בפרחים, ומעניקים להן מתנות. כך, לצד מאות

ביקור בקיפטאון היפה, כמעט שלושה עשורים חלפו מאז נפילת האפרטהייד מראה כי הניסיונות לצמצם את חוסר האיזון שנוצר בין העשירים לעניים והמציאות בשכונות העוני והפשע בשולי העיר לא צלחו. קסם היופי של קייפטאון לא פג כמובן, אולם בזווית העין, בשולי העיר, מתגלה מראה אחר לגמרי. מראה שהפר את היכולת לפגוש את העיר רק מבעד לנייר צלופן ורוד. מעברו האחר של הצלופן מתגלה צפיפות בלתי נגמרת של חיים שחורים, תרתי משמע,

מסורת נקמת הדם הטילה אימה על אנשי ההרים, מחקה מן האלפים האלבניים משפחות שלמות ובנתה במקומם מגדלי שמירה שיישארו כאן לעד. התפרסם ב ynet 22.11.22

מזה למעלה מ-2000 שנה גברי שבט הגורונג והמגאר, משלשלים עצמם בעזרת סולמות וחבלים מבמבוק, בין ענני הדבורים הגדולות בעולם במצוקי רכס ההימלאיה שבנפאל. לימור צדוק שהיתה בכלל עם עקבים ובדרך לטיסה, מצאה את עצמה בדרך תלולה בוצית בג'ונגל, חסרת נשימה ומיוזעת, בהרפתקה יחד עם ציידי חלות הדבש בהרים התפרסם בכתב העת: "מסע אחר"

לימור צדוק הגיעה לפסטיבל מיוחד בג'אנאקפור שבנפאל, מחוץ למסלול התיירות הרגיל, והרגישה שנחתה בארץ האגדות. הפסטיבל נחגג אחת לשנה במרחב של צפון הודו ודרום נפאל. הוא נחגג במשך אלפי שנים ושייך לתרבות ולמסורת ההודית הקדומה. במשך שלושת ימי הפסטיבל, המאמינים ירעיפו על האל מנחות, יגבילו את האכילה והשתייה של עצמם עד לכדי צום מלא. הם יביעו משאלה, יאספו לחיקם את המנחות וישובו לביתם לארוחת חג משפחתית